המגנה כרטא
'המגנה כרטא' או "מגילת הזכויות הגדולה", שנחתמה על-ידי מלך אנגליה בשנת 1215, היתה נקודת מפנה בזכויות האדם.
אפשר והמגנה כרטא, או "מגילת הזכויות הגדולה", היתה ההשפעה המוקדמת והמשמעותית ביותר על התהליך ההיסטורי המקיף, שבסופו נמצא את שלטון המשפט החוקתי העכשווי שבעולם דובר האנגלית.
ב-1215, לאחר שג'ון מלך אנגליה הפר מספר חוקים ומנהגים עתיקים שעל פיהם התנהלה אנגליה, נתיניו אילצו אותו לחתום על המגנה כרטא, המסמך שנחשב לגרסה המוקדמת של זכויות האדם. בין זכויות האדם שהוגדרו היתה זכות הכנסייה להיות חופשית מהתערבות ממשלתית, הזכויות של כל האזרחים החופשיים להיות בעלים של רכוש ולרשת רכוש ולהיות מוגנים ממסים מופרזים. זה ביסס את הזכות של אלמנות בעלות רכוש לבחור שלא להינשא מחדש, וקבע את העקרונות של תהליך הולם ושוויון בפני החוק. זה גם כלל תנאים האוסרים שוחד והתנהגות בלתי הולמת של איש ציבור.
המגנה כרטא היה נקודת מפנה קריטית במאבק ליצירת חופש, ולכן רבים רואים בו אחד המסמכים המשפטיים החשובים ביותר בהתפתחות הדמוקרטיה המודרנית.
עצומת הזכויות (1628)
בשנת 1628 הפרלמנט האנגלי שלח את ההצהרה הבאה של חירויות חברתיות אל המלך צ'רלס הראשון.
ציון הדרך המתועד הבא בהתפתחות זכויות האדם, היה עצומת הזכויות שנכתבה ב-1628 על-ידי הפרלמנט האנגלי ונשלחה לצ'ארלס הראשון כהצהרה על זכויות האזרח. סירוב הפרלמנט לממן את מדיניות החוץ הלא פופולארית של המלך גרמה לממשלתו לתבוע הלוואות כפויות ולשכן חיילים בבתי הנתינים כאמצעי חסכון. מאסר וכליאה שרירותיים על התנגדות למדיניות הזו יצרו בפרלמנט עוינות אלימה כלפי צ'ארלס וג'ורג' וילרס, דוכס בקינגהם. העצומה לזכויות, שיזם סר אדוארד קוק, התבססה על חוקים וכתבי זכויות מוקדמים וטענה לארבעה עקרונות: (1) אף מס לא יוטל בלי ההסכמה של הפרלמנט, (2) אף אזרח לא ייאסר בלי להציג את הסיבה (אישור מחדש של צו הבאת עציר), (3) אף חייל לא ישוכן בבתי האזרחים, ו-(4) החוק הצבאי לא יהיה בשימוש בעיתות שלום.