מתחילים תנועת זכויות אדם בפריטאון

מוחמד עומאר בארי והמתנדבים שלו מעלים מודעות לזכויות האדם בבתי ספר ובקהילה של סיירה לאון.

מוחמד עומאר בארי נולד בקיאמה, כפר קטן בסיירה לאון, במערב אפריקה. הוריו היו מרקע אתני שונה. הוא וכל השכונה שלו גדלו בבקתות סכך, וחיו בקו העוני או מתחתיו. אבל לבארי היו שאיפות גדולות מגיל צעיר. בגיל שש, הוא עבר לעיר הבירה של סיירה לאון, פריטאון, כדי לגור עם סבתו. הוא עשה כל מיני קורסים בהתכתבות שהגיעו לשיאם עם קבלת תעודות על נושאים שהוא היה נלהב לגביהם – פוליטיקה, משפטים, צדק חברתי וזכויות האדם.

"אם לומר כמה דברים על עצמי, אני אדם מאוד דינמי וממוקד. עשיתי צעדים רציניים וחיוביים לא רק כדי להעצים את הידע והמיומנויות שלי כדי לעזור להתאים את הגישה של עמיתיי להעצמה חברתית וכלכלית, אלא גם כדי להפוך לאזרחים אחראיים ומכובדים, ולהבין את ההבדל בין מה שצודק לבין מה שמוטעה".

בארי נתקל ב-'נוער למען זכויות האדם הבינלאומי' כשחיפש באינטרנט דרך להגן על זכויותיו ועל זכויות עמיתיו. הוא היה עד להפרות של זכויות האדם בארצו, כגון אפליה, עוני, נגישות לא שווה להשכלה, מאסרים שרירותיים ומעצרים ומשפטים ממושכים.

"מה שהניע אותי להיעשות מעורב בקמפיין הזה היה להעלות מודעות לזכויות האדם של בני הנוער בקהילה שלי, כי ראיתי איך הם נדחקו לשוליים והם לא הבינו נכון את זכויות האדם".

בארי התחיל את מסע זכויות האדם שלו והקים את סניף 'נוער למען זכויות האדם' פריטאון, שעכשיו רשום ב-'ועדת הנוער הלאומית' בסיירה לאון. עם קבוצת המתנדבים שלו, הם ערכו סמינרים על זכויות האדם בבתי ספר ואירועי מודעות בקהילה כדי ללמד בני נוער ומבוגרים על 'הכרזת האו"ם לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' ואיך אנשים יכולים להסתדר זה עם זה ולחיות בשלום.

מעבר להתפתחות האישית שלו, בארי להוט לעזור להעצים אחרים להפוך לאזרחים אחראיים ומכובדים. בסך הכול, הוא לימד מעל 5,000 אנשים מכל הגילאים על זכויות האדם, ועכשיו הם מודעים לאחריות שלהם לקיום הזכויות האלה.

"אני זוכר שכאשר ביקרתי בבית ספר באחת הקהילות השבירות והעניות שלנו, ילד בשם פודאי שאל למה החברים שלו תמיד רבו איתו והכו אותו בלי שום סיבה, ואם זאת היתה הפרה של זכויות האדם", אומר בארי. "אמרתי לו, כן, זאת היתה הפרה של סעיף 5 של 'הכרזת האו"ם לכל באי עולם בדבר זכויות האדם', 'לא לעינויים'. הוא החליט שמעכשיו והלאה, הוא יגן על זכויות האדם שלו על-ידי הגשת תלונה נגד כל מי שיעשה דברים כאלה נגדו.

"נערה אחרת שאלה אותי למה אימא שלה לא עודדה אותה ללכת לבית הספר, אלא במקום זאת דחפה אותה למכור מים ברחוב בזמן שחברותיה הלכו לבית הספר. אמרתי לה שזאת הפרה של סעיף 26, 'הזכות לחינוך', ושהיא זכאית לקבל חינוך ושבית הספר היסודי צריך להיות ללא תשלום. היא החליטה שהיא תדבר עם אימא שלה ותודיע לה שיש לה את הזכות הזאת ושהיא תהפוך לעורכת דין בעתיד".

יש עדיין אתגרים שמצפים לבארי, במיוחד לגרום לאימוץ של ה-'הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' ושהיא תקבל עדיפות כמקצוע בחינוך בכל בתי הספר והמכללות ברחבי המדינה. אבל, הוא נחוש בדעתו לשים קץ להפרות של זכויות האדם ולהמשיך ללמד אנשים ברחבי ארצו.