מקדמים את זכויות האדם ברחבי נובה סקוטיה

הפעיל אוטיס דיי נמצא במסע כדי להפוך את זכויות האדם למציאות ברחבי נובה סקוטיה, קנדה.

אוטיס דיי הוא תומך בזכויות האדם שפועל ביחד עם התוכנית של 'נוער למען זכויות האדם הבינלאומי' בנובה סקוטיה, קנדה, שהיא אחת מ-13 הפרובינציות והטריטוריות של המדינה שממוקמת בחוף המזרחי של צפון אמריקה. דיי הוא יועץ להגינות עבור המרכז האזורי לחינוך של הליפקס, מחוז בתי הספר הציבוריים שאחראי ל-137 בתי ספר.

דיי נולד וגדל בהליפקס, נובה סקוטיה, עם אבא אפריקאי מנובה סקוטיה ואימא מגיאנה. סבא שלו היה אלוף קנדי במשקל קל באיגרוף, ראש המשמר השחור הראשון בקנדה ופעיל זכויות האדם. יש רחוב שנקרא על שם סבו, וגם מכון ללמידה אפרוצנטרית: מכון הלמידה על שם דלמור "באדי" דיי. במהלך השנים, אוטיס דיי היה שחקן, כותב שירים ואומן מבצע. הוא אומר שבנו, הבישוף, הוא בקלות ההישג הגדול ביותר שלו.

"תמיד הייתי מעורב בעזרה לבני נוער להתפתח בנובה סקוטיה.

"סבא שלי הוא מוטיבציה עצומה לסיבה שבגללה אני עושה את העבודה שאני עושה. כשההזדמנות הופיעה בהתחלה, הייתי בעמדה שממש נהניתי ממנה, אבל הרגשתי ייעוד להחליף עבודה ולעבוד בתחום זכויות האדם, וזאת היתה העבודה שסבא שלי עשה. הוא קידם את ייסוד ועדת זכויות האדם של נובה סקוטיה וזה משהו שתמיד זכרתי. עכשיו כשאני מסוגל לעשות את זה עם הצעירים, זאת ברכה אמיתית ומתנה. כמו כן, אני רואה את הצורך להפוך את מגרש המשחקים למקום עבור כולם. כחברה, אנחנו כל הזמן נאבקים בסוגיות של זכויות האדם וצדק חברתי, וזה מאוד מבלבל לתלמידים ולילדים להבין את זה. באמת רציתי לעזור לאנשים להירגע, לדבר בגלוי ובכנות, ולחשוב על איך כולנו נוכל לעשות את העבודה הזאת ביחד.

"לעת עתה, אני מנסה להפוך כל בית ספר בפרובינציה שלנו למקום של שוויון עבור כל התלמידים. זה אומר שכל תלמיד מסוגל להיכנס לבית ספר ולהרגיש שהוא יכול להתבטא בכל דרך שהוא בוחר ללא פחד או היסוס שאחרים יעבירו עליו ביקורת. ניתן לעשות זאת רק על-ידי ביסוס תרבות של קבלה, הבנה ואמון בכל בית ספר. אני משתמש במה שקראתי לו 'צוותי שוויון' כדי להשיג את השאיפה הזאת. תחילה, אני עובד עם הצוות כדי לזהות ולטפל בסוגיות של אפליה, גזענות או דעה קדומה מכל סוג ואז אני מספק להם את הכלים הדרושים כדי לעשות זאת במיומנות. משם, אני מערב את התלמידים בתהליך של זיהוי וציון אלמנטים בתרבות בית הספר שלהם שלא עובדים עבורם מנקודת מבט של שוויון. ובסוף, אני מסתכל על נוהגי ההוראה של הצוות כדי לוודא שהם משתמשים בעדשת השוויון כשהם עובדים עם התלמידים שלהם.

אני עובד באזור שדורש ממני לדבר על גזעים וגזענות על בסיס קבוע. לפעמים אני נתקל בבורות, באי-הבנות, בציפיות לא ריאליות ובחוסר הבנה אמיתי מצד מחנכים, תלמידים וחברי קהילה. זה ללא ספק החלק הקשה ביותר במה שאני עושה, כי אני תמיד צריך להפריד את ההרגשות האישיות שלי מהעבודה. הנכס הגדול ביותר שיש לי הוא היכולת לגרום לאנשים להרגיש מספיק בנוח כדי לחשוף את החולשות שלהם. זה הכרחי כי אנחנו לא יכולים שיהיה לנו שינוי בלי יושר, ואנחנו לא יכולים שתהיה לנו כנות אם אנשים פוחדים.

"אני משתמש ב-'ערכות החינוך של נוער למען זכויות האדם' בתור משאבי הליבה עבור 'צוותי השוויון'. במיוחד ברמת בית הספר התיכון שבו תלמידים מסוגלים לעבוד עם 'צוות השוויון הראשי' כדי לזהות ולקדם זכויות אדם בכל רחבי בית הספר שלהם. ברמת בית הספר היסודי והחטיבה, העֶרכות הן משאב לצוות שמשתמש בהן כקווים מנחים כדי ליצור שיעורים וסדנאות".