סעיף 13 – חופש התנועה

"1. כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך הגבולות של כל מדינה.

2. כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו, ולחזור אל ארצו".

באלג'יריה, פליטים ומחפשי מקלט הם לעיתים קרובות קורבנות למעצר, גירוש או התעללות. עשרים ושמונה אנשים מהמדינות האפריקניות שמדרום לסהרה, בעלי סטאטוס רישמי של פליטים מטעם הממונה המיוחד של האו"ם לענייני פליטים (UNHCR), הוגלו למאלי לאחר שעברו משפט לא צודק, ללא עו"ד או מתורגמן, באשמה של כניסה לאלג'יריה באופן לא חוקי. הם ננטשו ליד עיר מדברית בה פעל כוח צבאי של מאלי, ללא מזון, מים או עזרה רפואית.

בקניה, השלטונות הפרו את חוק הפליטים הבינלאומי כאשר סגרו את הגבול לאלפי אנשים שברחו מעימות מזוין בסומאליה. מחפשי מקלט נעצרו בניגוד לחוק בגבול הקנייתי ללא הגשת כתב אישום או משפט והוכרחו לחזור לסומאליה.

בצפון אוגנדה, 1.6 מיליון אזרחים נשארו במחנות פליטים. בחבל אכולי, המושפע ביותר מעימות מזוין, 63 אחוז מתוך 1.1 מיליון איש שגורשו במהלך 2005 עדיין חיים במחנות ב-2007, כאשר רק 7,000 חזרו לביתם הקודם לצמיתות.

סעיף 18 – חופש המחשבה

"כל אדם זכאי לחופש המחשבה, המצפון והדת; חופש זה כולל את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו, לבדו או בציבור, ברשות הפרט או ברשות הרבים, דרך הוראה, מנהגים, פולחן ושמירת מצוות".

במינמאר, החונטה הצבאית רמסה הפגנות שלוות שנוהלו על-ידי נזירים, פשטה על מנזרים וסגרה אותם, רכוש המפגינים הוחרם ונהרס, הם נורו, הוכו ונעצרו; חבריהם ובני משפחתם הוטרדו או הוחזקו כבני ערובה.

בסין, מאמינים של פאלון גונג עונו ועברו התעללות בזמן היותם במעצר. נוצרים נרדפו על כך שעסקו בדתם מחוץ לערוצי המדינה המותרים.

בקזחסטאן, שלטונות מקומיים בקהילה ליד אלמאטי אישרו את הריסתם של 12 בתים, כולם שייכים למאמיני הרי-קרישנה, והאשימו אותם בהאשמות שווא כי האדמה עליה הבתים הוקמו נרכשה בצורה לא חוקית. רק בתים השייכים למאמיני הרי-קרישנה נהרסו.